Vayedaber

Simple Havroutah

Baba Batra

Daf 49b

נַחֲלָה הַבָּאָה לוֹ לְאָדָם מִמָּקוֹם אַחֵר אָדָם מַתְנֶה עָלֶיהָ שֶׁלֹּא יִירָשֶׁנָּה וְכִדְרָבָא דְּאָמַר רָבָא כָּל הָאוֹמֵר אִי אֶפְשִׁי בְּתַקָּנַת חֲכָמִים כְּגוֹן זֹאת שׁוֹמְעִין לוֹ

Traduction

With regard to an inheritance that comes to a person from another place, i.e., an inheritance one will receive in the future, a person can make a condition about it from the outset that he will not inherit it, since one can waive his future rights to property that is not currently his. And this ruling is in accordance with the opinion of Rava, as Rava said that with regard to anyone who says: I do not want to avail myself of an ordinance of the Sages such as this one that was instituted for my benefit, one listens to him.

מַאי כְּגוֹן זֹאת כִּדְרַב הוּנָא אָמַר רַב דְּאָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב יְכוֹלָה אִשָּׁה שֶׁתֹּאמַר לְבַעְלָהּ אֵינִי נִיזּוֹנֶת וְאֵינִי עוֹשָׂה

Traduction

The Gemara asks: What is meant by: Such as this one? The Gemara explains: Rava is referring to that statement of Rav Huna, who said that Rav says a certain ruling. As Rav Huna says that Rav says: A woman can say to her husband: I will not be sustained by you and, in turn, I will not work, i.e., you will not keep my earnings. The Sages instituted that a husband must provide sustenance for his wife, and in exchange is entitled to her wages. Since this was instituted for the benefit of wives, the wife is able to opt out of this arrangement. Similarly, the husband may waive his rights to the profits from his wife’s land. It is in such a circumstance that the mishna rules that even if he relinquished his rights, he does not establish the presumption of ownership by enjoying the profits.

Tossefoth non traduit

יכולה אשה שתאמר לבעלה כו'. פי' בקונטרס וכי קאמר נמי איני מקבל פרקונה ואיני חושש בפירות נכסי מלוג שלה שתקנו לי דמועיל התנאי בעודה ארוסה שעדיין לא זכה בקרקעותיה לפירות וקצת היה נראה לרשב''א להביא ראיה לדבריו מדתניא פ' נערה שנתפתתה (כתובות דף מז:
וש''ה זימנין) תקנו פרקונה תחת פירות ש''מ דפירי עיקר ויכול לומר כן דהא בפ' אע''פ (כתובות דף נח: ושפריך אמילתא דרב הונא דהכא מהא דקתני תקנו מזונות תחת מעשה ידיה ומשני אימא תקנו מעשה ידיה תחת מזונות ומ''מ אומר רשב''א דאי אפשר לומר כן דאדרבה פרקונה עיקר כמו שמדקדק ר''י בכתובות פ' נערה (כתובות דף מז:) דאמר מאי לפיכך בעל אוכל פירות מהו דתימא מיכל לא ניכלינהו אנוחי נינחינהו כו' קמ''ל דהא עדיפא דזימנין דלא מלו ופריק לה מדידיה וקאמר נמי התם לעיל בשלמא בעל תקינו ליה רבנן פירות דאי אישתבאי הויא ליה איבה ומימנע ולא פריק משמע דלטובת האשה נתקן ובירושל' פ' נערה קאמר בהדיא אהא דתנן נשאת יתר עליו הבעל שאוכל פירות בחייה בעל שאמר אי אפשי לאכול ולא לפרוק אין שומעין לו והא דתנן פרקונה תחת פירות אע''ג דפרקונה עיקר לא תני הכא אלא לאשמועי' שלא תוכל האשה לומר איני נפדית ואיני נותנת פירות ואע''ג דלטובתה נתקן שלא תטמע בין העובדי כוכבים ועוד דלא דמי למזונות שיכולה לומר איני ניזונת ואיני עושה דהתם לא מפקעת תקנת מעשה ידיה שאם אינה עושה ואינה ניזונת היום למחר תעשה ותהא ניזונת אבל אם אמרה איני נפדית ואיני נותנת פירות הרי מפקעת לגמרי תקנת פירות דפירות של כל ימיה הם תחת פרקונה א''נ שאני פירות משום דידו כידה שהוא זוכה בגוף הקרקע אבל מעשה ידיה היאך יזכה בהן שאינן בעין דלא שייך למימר שיזכה בגוף הידים וכענין זה מצינו דר''ל דפליג ארב הונא בפ' אע''פ וסבר דמעשה ידיה עיקר ואינו מגיה הברייתא אלא תני תקנו מזונות תחת מעשה ידיה כדקתני אפ''ה אומר ר''ת דאין הבעל יכול לומר לה היכא דלא ספקה צאי מעשה ידיך למזונותיך כדמוכח בהדיא בפ''ק דגיטין (דף יב.) ובריש המדיר (כתובות דף ע.) דפריך אי דלא ספקה הדרא קושיא לדוכתה כיון דמשעבד לה היכי מצי מדיר לה:

הָא רְאָיָה יֵשׁ תֵּימָא נַחַת רוּחַ עָשִׂיתִי לְבַעְלִי

Traduction

§ The mishna teaches that a husband does not establish the presumption of ownership of his wife’s field by enjoying its profits. The Gemara suggests: By inference, the husband has the ability to bring proof that he purchased the field from his wife or received it as a gift from her and consequently be regarded as the owner of the field. The Gemara asks: Why is this proof decisive? Let her say: I did it, i.e., I gave or sold the field to my husband, only to please my husband, but I did not mean it.

מִי לָא תְּנַן לָקַח מִן הָאִישׁ וְחָזַר וְלָקַח מִן הָאִשָּׁה מִקָּחוֹ בָּטֵל אַלְמָא אָמְרָה נַחַת רוּחַ עָשִׂיתִי לְבַעְלִי הָכָא נָמֵי תֵּימָא נַחַת רוּחַ עָשִׂיתִי לְבַעְלִי

Traduction

The Gemara quotes a source for this claim: Didn’t we learn in a mishna (Gittin 55b): If one first purchased land from the husband and afterward returned and purchased it from the wife, i.e., he purchased her rights to this land for after the death of her husband or in the event of their divorce, as stipulated in her marriage contract, then his transaction is void. Apparently, she said: I did it, i.e., signed this bill of sale, only to please my husband, but I did not mean it. Here too let her say: I did it only to please my husband but did not mean to give or sell the field to him.

הָא אִיתְּמַר עֲלַהּ אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא בְּאוֹתָן שָׁלֹשׁ שָׂדוֹת אַחַת שֶׁכָּתַב לָהּ בִּכְתוּבָּתָהּ

Traduction

The Gemara answers: But wasn’t it stated with regard to that mishna that Rabba bar Rav Huna says: The halakha that a woman can claim that she acted only in order to please her husband is not stated with regard to all of her property, but is necessary only with regard to those three types of fields that have special status: One field about which he wrote to her in her marriage contract that it would serve as payment of her marriage contract;

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source